מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' קרפל

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 1,223 ש"ח (לא כולל הפרשי הצמדה וריבית, או הוצאות ושכר טרחה), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ("התובעת") כנגד הגב' מאשה קרפל ("הנתבעת"), לתשלום חוב נטען של פרמיות לפוליסת ביטוח רכב לשנת 2010. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התביעה. התובעת הסכימה למתן רשות להתגונן, והצדדים הגישו תצהירים.

הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

טענות הנתבעת, בקליפת אגוז, הן, כי זה שנים שהיא מנהלת את כל הביטוחים שלה אצל הסוכנת אסתר בליץ (להלן – "הסוכנת"), וכי בשנת 2010 בקשה מהסוכנת מפורשות שלא לחדש את פוליסת הביטוח לרכב, כמו גם את יתר הפוליסות, בשל קושי כספי אליו נקלעה. לנתבעת עוד טענות הנוגעות לאי קבלת התראה קודם להגשת התביעה, להעמסת הוצאות איתור חרף היות כתובתה מעודכנת במשרד הפנים ואצל חברת בזק, וכיוצא באלה.

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן, כי חידוש הפוליסה נעשה בעקבות בקשת הנתבעת, באמצעות הסוכנת, ונעשה כדין. התובעת צרפה תצהיר של הסוכנת, בה נכתב כי החידוש נעשה על ידי פקידה במשרדה, ובאישור הנתבעת; וכי לאחר שלא שולמה הפרמיה ניסתה הסוכנת ליצור קשר עם הנתבעת, אולם זו לא התקשרה בחזרה לאחר הודעות שהושארו. לתצהיר צורפה תרשומת של חידוש הפוליסה בשנה שקדמה לכך (סוף 2008).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לדחות את התביעה. אין צו להוצאות. תיק ההוצאה לפועל ייסגר.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"א, 16 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: